יהודים בבניאס בתקופה הצלבנית

בנימין מטודלה מספר על ביקורו בבניאס (בשנת 1170) אך לא מזכיר יהודים. הדעה המקובלת היא, שהישוב היהודי הגדול של בניאס, הידוע מתעודות הגניזה מקהיר, חדל להתקיים עם כיבושה של בניאס ע'י הצלבנים. יש חוקרים בודדים הטוענים שיש ראיות על קיום ישוב יהודי בכל זאת. וישנם האומרים כי בנימין מטודלה כלל לא ביקר בבניאס, וכתב מפי אחרים (כנראה מוסלמים) שחיו במקום.

בתקופה הקצרה של רגיעה יחסית באזור, (מבחינת המאבק בין הצלבנים למוסלמים), מבקר בבניאס שמואל בר שמשון (ראשית מאה 13) ביחד עם רב יהונתן הכהן (מחלוצי עליית שלוש מאות רבני צרפת) ומכתביהם לא ניתן לאמת קיומו של ישוב יהודי בבניאס באותה עת. למרות שיש הטוענים לציורי קיר הנראים כמו טפטים שרומזים על קיום שכזה.

בניאס בתקופה הממלוכית והעותומאנית

עם קריסתו של השלטון הצלבני בארץ, והתייצבות הקיסרות הממלוכית באזור, חדלו א"י וסוריה להיות יחידות פוליטיות עצמאיות ובמסגרת החדשה, בניאס וסביבתה השתייכו לזמן רב לקיסרות אדירה. אבל גם במסגרת זו, שמרה בניאס ומבצרה הידוע (קלעת א-צוביבה), על מעמד מיוחד כחלק מ"ממלכת דמשק". בניאס בולטת בין הערים הרבות השייכות ל"ממלכת דמשק" בזכות א – צוביבה שהיה אחד המבצרים הגדולים והחזקים של האימפריה הממלוכית. משום כך הוצב לו מושל מיוחד (שהתמנה ע'י שולטן קהיר עצמו ולא ע'י נציב ממלכת דמשק כמקובל). זאת הסיבה לחשיבותה של בניאס שהייתה עיירה קטנה וחסרת ייחוד מכל בחינה אחרת.  למרות זאת, בניאס, שהייתה ישוב גדול ומשגשג חוותה תהליך של התדרדרות כלכלית איטית אך מתמשכת וצמצום ניכר של אוכלוסייתה. זאת למרות הידיעות הרבות המעידות על מרכז חקלאי משגשג. נראה, כי התפשטות מחלת המלריה (הקדחת) שמקורה בביצות ליד אגם החולה, היא הגורם להתדלדלות האוכלוסייה.

בנוסף, ידועה התדלדלות כללית של האוכלוסייה בכל ארץ ישראל בתקופה זו (החל מראשית המאה ה 13 לספירה) בגלל השתוללות מלחמות האזרחים העקובות מדם והמגיפות שהפילו חללים רבים.  פלישות המונגולים החוזרות ונשנות המתנכלים לרשת ההשקייה והניקוז באגם החולה והופכים אותו לביצה אחת גדולה, "תורמות" את חלקן לחוסר אפשרות של קיום אנושי בקרבת המקום. לא הואילו לבניאס לא עברה המפואר ולא המבצר המפורסם שלה במצב שכזה.

ואף על פי כן, גם במצבה זה, קולטת בניאס  עולים יהודים ממגורשי ספרד. חשיבותה של בניאס ומבצרה נובעת ממיקומה במרכזו של צומת דרכים המוליכות אל צור, חוף הים והמסילות לדמשק. לכן, עוררה בניאס עניין ולכן נאבקו עליה דורות רבים של צלבנים ולוחמים מוסלמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *